מה היה יחסו של הרבי לשואה?

לרבי היה הסבר כמעט לכל תופעה אבל במה שנוגע לשואה, שאותה חווה באופן אישי, הוא נמנע מלהסביר. אחיו הצעיר, דובער, נורה למוות וגופתו הושלכה לקבר-אחים במהלך הטבח ההמוני שערכו הנאצים ביהודי דנייפרופטרובסק לאחר כיבושה. קרובי משפחה נוספים, ביניהם סבתו של הרבי, נהרגו אף הם. אשתו של הרבי איבדה בשואה את אחותה הצעירה שיינא, שהובלה לכבשנים בטרבלינקה יחד עם בעלה. בשיחותיו ובכתביו בנושא השואה, דחה הרבי כל הסבר תיאולוגי. הוא טען שלא ניתן להסביר את הירצחם של מיליוני אנשים נשים וטף תוך סבל בלתי נתפס שכל פשעם הוא היותם יהודיים וכל שאנו יכולים הוא רק להכיר בכך שיש במציאות אירועים שנמצאים מעבר להשגתנו. הרבי נהג להוסיף ולצטט בהקשר זה את דבריו של חמיו - הרבי הקודם רבי יוסף-יצחק: "אין זה מתפקידנו להצדיק את הנהגתו של ה'. הקדוש-ברוך-הוא ורק הוא יכול 'להסביר' כיצד אפשר לזוועה כזו להתרחש. ההסבר שנוכל לקבל, נוגע אך ורק בחיסולה של הזוועה: האמונה בגאולה האמתית והשלימה, היא-היא שתמחה את הרוע מעל פניו של כדור-הארץ ותביא את האור ושלימות המידות לעולם כולו." לאלה שטענו כי השואה 'מוכיחה' שאין מנהיג לעולם, הרבי היה משיב: בדיוק להיפך. אם ניתן ללמוד משהו מן השואה, הרי זו העובדה שלא ניתן כלל להסתמך על מוסריות המבוססת על שכל אנושי בלבד. האם לא היו אלה דווקא אותם אנשים שייצגו את המתקדמת בתרבויות העולם מבחינה מדעית, אמנותית ופילוסופית, שחוללו את הזוועה הנתעבת והאכזרית ביותר בהיסטוריה האנושית? - השואה מוכיחה לנו באופן המכאיב ביותר שהמוסר אנושי אינו יכול להתקיים ללא כוח אלוקי. לאלה ששאלו את הרבי היכן היה ה' בזמן השואה, הרבי היה עונה כי עצם העובדה שאנו שואלים את עצמנו את השאלה הזו, מהווה הוכחה לכך שאנו מאמינים בה' ובכך ש"אין רע יורד מלמעלה". אם לא היינו מאמינים, אמר הרבי, מדוע על מי אנו כועסים? האם על שרשרת אירועים מקרית? דווקא משום שאנו מאמינים בה' ודווקא משום שאנו משוכנעים בקיומו של 'טוב' ו'רע' ומאמינים עמוקות גם בכך שה'טוב' 'ינצח' בסופו של דבר את ה'רע' - רק מתוך אמונה זו אנו מסוגלים לצעוק כפי שצעק בשעתו משה רבנו - "עד מתי הרעות לעם הזה". עם כל אלה, היחס החשוב ביותר לשואה בעיני הרבי, לא היה בהבנתה או באי הבנתה ואפילו בהנצחת זכר הנספים, אלא בתגובתנו לשואה - כיצד עלינו לנהוג בעקבותיה: האם נאפשר לכאב ולייאוש לרפות את ידינו מהמשימה החשובה העומדת לפנינו? גידולו של דור חדש שיחוש קשר עמוק ומשוחרר אל יהדותו. אם נכנע לייאוש אזי 'הפתרון הסופי' אכן יתגשם, רחמנא ליצלן. אם נבנה את קיומנו מחדש ונגדל דור גאה ובטוח בתורתו וביהדותו – אזי ניצחנו במערכה. והרבי אכן ניגש לעשייה רחבת היקף שנבעה מהבנה זו. לאחר שמונה ע"י חמיו לראש הזרוע החינוכית והחברתית של חב"ד, פתח לאלתר בשורת תכניות שהכריזו על תחייתו המחודשת של העם היהודי בתקופה שלאחר השואה. הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מרצה ואשת תקשורת בקרי באתר שלי : http://www.miri-mychoice.co.il/ לתגובות: Mirisch1@gmail.com