"אמא, עזבי אותך מפתגמים וסטטוסים, זה תשאירי לחיילות ולסטודנטיות שלך״ אמר לי בני האהוב בשבת שעברה והשאיר אותי פעורת פה ושקועה בהרהורים.
מה כבר אמרתי לו? אמור=מורא= מאור.
אני לתומי חשבתי שיש פה משחק מילים נפלא שמבאר את תמציתה של פרשת השבוע והילד אומר לי תרדי מגימטריות ודברי מילים פשוטות. שבוע לקח לי להתחרבש כדי להבין איפה טעיתי או איפה אני טועה. ולחשב מסלול מחדש. אף פעם לא נעים לקבל ביקורת מהאהובים עלי ובמיוחד מילדי.
לפני שנתיים החלטתי שאני מתחילה ללמוד הנחיית קבוצות הורים , זה היה קצת מוזר לאור העובדה ששני שליש מילדי כבר נשואים והאחרות כבר בגירות. רק אחרי שנתיים של העמקה ולימוד והבנה חדשה של תפקיד האימא המנחה ולא האימא המורה, הבנתי שילדי לא מצפים ממני שכאשר הם מתלבטים בענייני פרנסה, לימודים או שידוכים אצטט להם פסוקים. הם מבקשים ממני להיות פשוטה, להיות נקייה להיות חלקה וישירה. ובעיקר להיות קשובה.
השבוע החמישי של ספירת העומר הפגיש אותי עם הפירוש למידת ההוד בנפש- הוד מלשון הודאה על האמת, כמו הודאה באשמה, וגם מלשון הודיה, כלומר הכרת תודה. שני אלו נשמעים בעיקר כחוויה פנימית של הנפש המתכנסת בתוך עצמה. אך אנו יודעים שבתיקון מדות הנפש ראשית ההופעה של כל מדה היא בגילוי החסד המאיר בה – הצד האוהב והמעניק שלה.
כאשר כאימא את באה מאהבה, מודה בטעויות את מקנה לילדך (בכל גיל וסטטוס) את היכולת להודות שהוא לא חי רק בזכות עצמו, אלא בזכות השמחה שההורים שלו שמחים בו והקב"ה שמח בו. כך את מאפשרת לילדך את היכולת להרגיש שהוא חי על קרקע מוצקה גם אם הוא עושה טעויות. וממילא, הילד מצטרף גם הוא לרצון ההשתנות וההשתפרות של ההורים שלו.
עד עכשיו דברנו על הודאה מלשון להודות על האמת – להודות בטעות ובחסרון ולהודות בכך שאיני חי בזכות עצמי. אולם יש משמעות נוספת של ההודאה, והיא לומר תודה. מתוך ההודאה על האמת, הילד לומד גם להודות מלשון תודה, כי כאשר הוא שם לב שההורים הם שמגדלים אותו הוא מכיר להם טובה על כך.
תודה רבה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה