כל כך הרבה תמונות וזכרונות שהציפו אותי היום שלחו אותי לחפש תקווה, לחפש מענה ,לחפש אור בקצה המנהרה.
ב1976, הגיעה לרבי קבוצה של נכי צה"ל (אשר היו בעיצומו של טיול בניו-יורק). הנכים הגיעו באמצעות עשרה רכבים גדולים, שנשאו אותם בכסאות-הגלגלים מבית-המלון.
בבואם אליו, הרבי צעד בין כסאות-הגלגלים, לחץ את ידיהם, חייך אליהם בלבביות והחליף עמם מלות היכרות וברכה, ולאחר-מכן הרבי נשא לפניהם דברים שיחה בלשון הקודש (דבר נדיר ביותר) - לא לפני שהתנצל על שהוא מדבר אתם בהברה אשכנזית.
היחס שהרבי הראה לחיילים אלה שאיבדו איברים בהגנתם על עם ישראל, היה חם, שמח ואופטימי. אחדים מהם סיפרו לאחר-מכן, שהיתה זו הפעם הראשונה שלא נפגשו ברגשי רחמים או אשמה מצד הזולת, אלא בתגובה טבעית חמה. עם-זאת, כאשר הרבי חזר אל חדרו, מזכיריו האישיים ראו עליו את הרושם הקשה והכאב שנותר בו מהפגישה.
|
 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה