לקראת הפסח; בואו נעשה סדר: הרצאה מעצימה לנשים

אשת התקשורת מירי שניאורסון בהרצאה שתעשה לכם סדר כהכנה לליל הסדר ■ לקראת חודש ניסן, חודש הגאולה, יוצאת שניאורסון במופע שחושף את האנדרלמוסיה בחייה ואת הסדר שהביא עמו גאולה   חודש ניסן מכונה חודש הגאולה. האמנם גאולה? הרי מחציתו של חודש ניסן מוקדש לעבודות וניקיונות אינטנסיביים, ורובנו חוות תחושת שיעבוד ועבדות. אשת התקשורת מירי שניאורסון מציעה תשובה לקושיה זו ולשאלות נוספות העוסקות בקשר שבין עבודה קשה וגאולה בהרצאה עמוקה, אישית וחושפנית.   שניאורסון, מרצה שפונה לנשים מכל החוגים, חושפת את הגלות האישית שלה ואת הסדר שבא בעקבותיו והביא עמו גאולה לחייה. בהרצאה זו שניאורסון עושה סדר בחייה של כל אישה שמתמודדת עם קשיים בחיים ורוצה גם היא להיפגש עם הגאולה בחייה שלה. גאולה במובן הפרטי היא יציאה ממשבר לעבר חיים שמחים ומאוזנים.   שניאורסון, מחברת סדרת ספרי 'פרשה באהבה' על פרשיות השבוע וחגי ישראל, הפכה את החוויה האישית שלה מחיי היומיום, חוויה שכל אישה באשר היא יכולה להזדהות אתה, לכלי באמצעותו היא מעבירה רעיונות עומק רוחניים הלקוחים מעולם הרוח היהודי והחסידות.   המשותף להרצאות שהשיקה השנה הוא שהן עוסקות באמונה וביטחון ומעבירות מסר מעצים שאותו השומעות יכולות ליישם בחייהן. "מטרת ההרצאה היא להראות שכל אישה, ללא קשר לשיוך המגזרי שלה, יכולה לסמוך על הקב"ה בכל מצב, גם ברגעים שנראים בעיניה כבלתי אפשריים", אומרת שניאורסון שמציגה בחן ובהומור את חייה שלה ואת חייהן של עשרות נשים נוספות שבחרו לשתף עמה את סיפוריהן הכנים, המרתקים והמרגשים.   הזמינו את ההרצאה "בוא נעשה סדר" של שניאורסון עוד היום כהכנה רוחנית לחג הפסח הקרב ובא. זהו מופע שנבנה מנקודת מבט נשית ונוגע בנקודות מרכזיות בחייה של כל אישה. המופע מתאים לכל קהל נשי, דתיות ושאינן דתיות. להזמנות, חייגי עכשיו: 03-6440744 או כתבי ל-mirisch1@gmail.com

מחמיצה או ממצה?

שירלי הייתה זמרת מוכשרת בתחילתה של קריירה מוסיקלית משגשגת. הקריירה שלה קיבלה תפנית לא צפויה כאשר היא גילתה את האור, חזרה בתשובה והחלה לקיים אורח חיים דתי. שירלי קיבלה על עצמה באהבה את החבילה כולה. כולל צניעות והימנעות משירה בפני גברים. די מהר הגיע החתן, כיסוי הראש והילדים.    ומה עם החלום? החלום נקבר והיה נראה שהוא הולך ונגוז, הולך ומתרחק. הזמרת הפכה למורה. היו לה הרבה תירוצים מדוע זמרת לא ומורה כן. מורָה זהו תפקיד מכובד וראוי, במיוחד בקהילה שעכשיו היא חלק ממנה. אך הקב"ה נתן לה את מתנת המוסיקה והיצירה, ואפעס כישרון בהוראה לא היה לה. כך במשך שנים הייתה עומדת חסרת אונים מול כיתה סוערת, והתסכול רק הלך וגבר.   במשך השנים בהן עסקה בהוראה אחזה שירלי באמונה מוטעית, ושכנעה את עצמה מדוע אין לה להיות זמרת במצבה הנוכחי. היו לה סיבות טובות, מוצדקות: אין ביקוש לזמרת ששרה רק בפני נשים. ההופעה החדשה שלה כולל כיסוי הראש, אינה בדיוק מתאימה לבמה. ובכלל, לעמוד על במה הוא דבר שאינו ראוי ומכובד. כצפוי, מספר הפניות שגם כך לא היה גבוה, ירד לאפס.     שירלי אמנם גילתה את האור, אך ביומיום חוותה את החושך וחיה במצב תודעתי של גלות. "חושך על פני תהום", הגדירה זאת בשיחתנו הראשונה. "הכול הרגיש כל כך צר, מצמצם וסגור. האם זה מה שהקב"ה רצה וייעד עבורי?", שאלה אותי באותה פגישה. היא אף נשמעה כעוסה לאחר שהרגישה כי כל-כך השתדלה לעשות את רצונו של הקב"ה. והוא... אלי הגיעה כשהיא כבויה ומתוסכלת. היה כואב לראות אותה כה עצובה. אך בתהליך האימון שעברנו מצאה שירלי בהדרגה את האל"ף בחייה את ה"אלופו של עולם". התברר לה כי הוא לא נמצא אי שם רחוק בשמיים, אלא בתוכה, מאיר את נשמתה. שירלי גילתה למרבית הפלא שמתוך המצב בו חיה באמונה מוטעית שאין לה ברירה וכל האפשרויות סגורות בפניה, נפתחו בפניה אפשרויות חדשות שכלל לא שיערה שקיימים. ממורה הפכה שירלי לרכזת התרבות במוסד בו לימדה. תפקיד שאפשר לכישרון האמנותי שלה לבוא לידי ביטוי. תהליך האימון שעברה אפשר לה להתחבר מחדש לצד היצירתי שבה והיא כתבה מופע... המופע הצליח מעבר למה שציפתה. מדוע? בגלל שהוא נכתב מהמקום הגלותי שלה, ממקום כנה ואמיץ. היא לא פחדה להסתכל לחושך בעיניים. וכך, באומץ, צעד אחר צעד, התקרבה שירלי לייעוד שלה ועברה מחיים של החמצה לחיים של מיצוי.     ניסן הוא זמן שבו ניתנים לנו כוחות מיוחדים לניקיון פנימי וחיצוני, הוא זמן המסוגל לעבור ממצב של חמץ והחמצה למצב של מיצוי. שורש המילה החמצה הוא אותיות חמץ. לפי הבנה זו, חמץ הוא פספוס. כמה פספוסים את חווה בחייך? כמה פעמים הרגשת שאת נמצאת במקום שאינו הולם את היכולות שלך ואת כישורייך? כמה פעמים העזת לחלום והחלום החמיץ?   בערב חג הפסח אנו מבערים את הפספוסים של חיינו. את הגלות הפרטית שלנו. את החיים שאינם על פי הייעוד שלנו. אחרי שביערנו את החמץ, אנו מוכנות למצה מלשון "מיצוי". בחג הפסח אנחנו מקבלות הזדמנות למצות את הכוחות שניתנו לנו ולהגשים את הייעוד שלנו. העבודה הזו ממשיכה גם אחרי חג הפסח, בזמן ספירת העומר. זהו זמן בו אם עובדים נכון, יכולים להתקרב להגשמת הייעוד שלנו. זו הסיבה שהוא מסתיים במתן תורה.   כך שאם גם את מרגישה החמצה בחייך, אם את מרגישה שאת לא ממצה את הייעוד שלך, אני מזמינה אותך לעבור איתי תהליך אימוני ממוקד ומדויק, שיאפשר לך לצאת מהגלות הפרטית שלך ולגלות כיצד גם את יכולה למצות את הייעוד שלך. אפשר להציע לך הצעה קונקרטית? צרי קשר כאן בתחתית הדף ואשמח לחזור אלייך עוד לפני החג כדי שלא תחמיצי את ההזדמנות לעשות שינוי ולבחור בדרך של מיצוי.    חג הפסח כשר ושמח! שלך, מירי

כל יום הוא יום המשפחה היהודי

ב"ה

"יום המשפחה". על מי ולמה? בסוף חודש שבט צוין יום המשפחה. היום הזה, עבור מי שמעוניינת לדעת, נקבע בתאריך פטירתה של הנרייטה סאלד. התאריך הוקדש לה כהוקרה על פועלה בתור מייסדת ארגון הנשים 'הדסה', ארגון אשר פעל רבות עם קום המדינה לטובת השכבות החלשות. גם אתן שמתן לב לחוט הנָשִי (או חוט השני) שנשזר פה? הנרייטה סאלד מעוררת אל תוך החברה הכללית את המודעות לקיומו של כח האישה. ליכולתה ליצור, לפעול ולכונן. את השראתה שאבה סאלד מאסתר המלכה אשר בעדינות ויראת שמיים פעלה למען אומה שלמה, למען משפחתה שלה - העם היהודי. הקשר אם כן, בין אישה, עוצמה ומשפחה הוא בלתי נמנע כנראה...   פעם עוד קראו לזה יום האם... בטח ישנן כאלו שזוכרות את הילדים חוזרים ממסגרות החינוך השונות עם שלל לבבות נייר חתוכים, מיני הקדשות מעשה ידיהם הקטנות להתפאר..."אימא יקרה לי", "אימא יש רק אחת". היום, עקב שינויים חברתיים, ניסיון להשגת שוויון בתוך התא המשפחתי, וטשטוש הגבולות המגדריים, המושג "יום האם" כבר אינו פוליטיקלי קורקט. האמת? שיקראו לזה איך שיקראו, מכבסת המילים אינה משנה את המהות: יום המשפחה, הוא למעשה יום האם האולטימטיבי. כי מתי מונח לו כתר על ראשה של אימא? בוודאי לא כשמישהו אמר לה תודה פעם בשנה. אלא כאשר  בעלה, ילדיה, אורחיה וכל בני ביתה מטופחים, מאירים ומאושרים יחד. "קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה, רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה". את זה אומרת כל משפחה יהודית, בכל שבוע, ולאורך כל השנה. "אסתר ירקרוקת הייתה" הרבה פרשנויות ניתנו לגוון הירוק המזוהה עם אסתר המלכה. אכן, קושיה. לפי התלמוד, אסתר הייתה ירקרוקת כהדס. מכאן מקור שמה – הדסה. ממצוות ארבעת המינים של סוכות אנו למדים כי ההדס משול לכוח הראייה, זאת משום שצורת עליו כצורת עין. הדבר המופלא הוא ש'עיני ההדס' כולן אחידות בצורתן ובצבען הזהה, זהו סוד גנוז ונורא. כמילות השיר הנוגע ישר בעומק הלב "ואפילו בהסתרה, שבתוך הסתרה בוודאי גם שם...". אימא יקרה, עיקר הבית והמשפחה. במיוחד בזמנים של הסתר, עומד לרשותך כוח ההדס שבך: עין טובה, ראייה ישרה ובלתי משוחדת שלך ושל בני ביתך היא זו שתנתב כל אחד ואחת מהן אל הדרך האמיתית עבורו בה יהיה נאמן למהותו, לרצון השם יתברך ולשליחותו בעולם. כי אימא אוהבת את כולם, אינה מפלה בין הילדים ומזהה בכל אחד את הטוב הגולמי שבו, גם כשאנחנו כבר גדולים וקצת פחות חמודים. בסוף, הכל עניין של נקודת מבט. כל יום הוא יום משפחה שמח!

כי בשמחה – תצאון

מירי שניאורסון משיקה מופע חדש מלא שמחה, חיוך וצחוק לקראת "שישים יום של שמחה". לקראת חודשי אדר, עושה שניאורסון צעד אומנותי נוסף במופע שמעצים את השמחה ואת האישה חודשי אדר כבר מחייכים אלינו בשמחה, מסבירים פנים ומורים שנכונו לנו שישים ימים רצופים של שמחה. בדור שלנו קיבלנו הוראה חד-משמעית מהרבי: לעצור את מעגל הכאב והסבל. להפסיק להתלונן ולקטר. ולהתחיל לעשות פעולות שִמְחָה שמביאות אהבה, אמונה וביטחון. "מי שמקפידה לחשוב רק מחשבות משמחות, נזהרת מלדבר דיבורי עצבות ומרה שחורה, ומתנהגת כאילו היא שמחה - סופה להיות שמחה באמת". נכון שנדמה כאילו הפתגם הזה נלקח מאחד מספרי הניו-אייג' (העידן החדש) שמאמנים ומאמנות מרבים לצטט מהם? לא. הפתגם הזה לקוח מדבריו של הצמח-צדק. האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד. מירי שניאורסון, האישה שמאחוריה סדרת הספרים 'פרשה באהבה', משיקה תוכנית שמחה במיוחד לחודשי אדר. שניאורסון כבר הפכה זאת למסורת. מידי חודשיים היא מפציעה עם תכנית חדשה. הפעם היא מציגה את הקונפליקט בין אתגרי החיים הנשיים המודרניים, על ריבוי המשימות שהם נושאים בכנפיהם ומציגה את האפשרות לבחור בכל רגע נתון בשמחה. בהרצאתה הייחודית, מצליחה שניאורסון להראות כיצד נראים (או אמורים להיראות) חיים לפי תורת החסידות ומפתיעה במופע מבדר שמשלב עבודה ושמחה תחת השם "כי בשמחה". "מטרת המופע החדש שלי היא להראות כיצד ניתן לצאת מכל מצב, גם הקשה ביותר, על ידי שמחה, בהתאם למובא בתורת החסידות", אומרת שניאורסון שמציגה בין היתר את סיפור חייה המרתק הכולל עלייה וירידה, תוך שהיא מבליטה את הבחירה למצוא את השמחה בכל דבר ועניין. המופע הנוכחי מכיל רגש חסידי והומור ייחודי, והוא נבנה מנקודת מבט נשית כשהוא נוגע בנקודות מרכזיות בחייה של כל אישה. הוא מותאם גם לערבי חב"ד, להתוועדויות נשים ולמעשה, בשל חיוניותו, הוא יכול להתאים לכל קהל נשי, בכל גיל ומכל חוג. בשל גישתה הייחודית, שניאורסון מתאימה ללא ספק גם לציבור של נשים מתקרבות וחוזרות בתשובה. להזמנות, חייגי עכשיו: 03-6440744 או כתבי ל-mirisch1@gmail.com

תובנות וטיפים לבעלות עסקים לשנה החדשה

1. האם יש לך טיפים עבור נשים ששגרת יומן עמוסה (בין העבודה, לילדים, לעסק ולשאר החובות)? אני משתמשת המון בכלי הכתיבה, בפתקים שעל האיפון אני מעלה את כל המשימות והחובות שלי, וכאני מרגישה שזה מאיים עלי אני פשוט מחלקת את כל שלל המטלות היומיות והשבועיות לחשוב ודחוף, וכל יום אני מנהלת אותו אך ורק ל24 השעות הקרובות, הרי זה מה שיש לי, לא יותר ! 2. כיצד ניתן לחסוך זמן ולהתייעל בפעילות העסק? ניהול יומן בפרטי פרטים כולל זמני הארוחות, ימי ההתעמלות, שיחת בוקר קבועה עם מאמנת או משפיעה (סוג של מאמנת רוחנית), פגישות עבודה, כן גם עם הבעל או עם אמא שלך כשכל הדברים האלה נמצאים ברוטינה (הטלפון או האיפון של היום שואל אותך כל כמה זמן לסמן לך חזרה ביומן) 3. עד כמה את חושבת ש"זמן איכות" פרטי של אישה יכול לתרום לתפקוד העסק? אם כן, כמה זמן ראוי בעיניך להקדיש לכך? בשבוע שעבר התקשרתי לחופית כדי לקבוע אתה שעה ותוכן לראיון בתכנית "ענין משפחתי" בנושא יולדות ומיילדות, זה היה השבוע בו ראינו את גבורתן של המיילדות העבריות שפרה ופועה ורציתי להבין איך היא עושה את זה? יועצת ומנחה משפחתית, מורה בשעות הבוקר, שיעור שבועי בערב, ומעל הכל מניין ילדים שהגדול ביניהם חגג בר מצווה לא מזמן, חופית נזכרה בשעה בה התקשרתי ל'סגור' על השידור וסיפרה זה היה רבע לשש בערב הרגשתי שכוחותיי אפסים ואני לא מצליחה לגרד טיפת סבלנות עבור אף אחד מהצרכנים הקטנים שסביבי הסלון היה מגובב בערימות של צעצועים ונוסף לכל הטלפון ממך שהשאיר אותי עוד יותר עייפה  לקחתי סמיכת צמר חמימה התכרבלתי על הפינה בספה והחלטתי שאני יוצאת למנוחה בת 20 דקות אוטמת אוזני ומבקשת לעצמי שקט מוחלט בנשמתי והודעתי לחברה מסביב אין אמא עכשיו  אגרתי את הכוח הדרוש לי ולאחר חצי שעה של נים לא נים הרמתי את עצמי והסתערתי על הכלי אמבטיות וארוחת ערב ובשמונה כבר יצאתי לשיעור אם לא תדאגי לפסקי זמן לעצמך לא יהיה לך כוח לאף אחד סביבך 4. אילו החלטות, לדעתך, כל בעלת עסק צריכה לקבל עליה בתחילת שנה חדשה? זאת על מנת שהעסק שלה יתחיל מנקודת מוצא טובה יותר מזו של שנה שעברה? לפני הכל להציב יעד ברור שלא חייב לכלול את כל המטרות, אבל צריך להיות רק קצת יותר גבוה מזה שהגעת אליו בסוף השנה הנוכחית  וההחלטה החשובה להיות שמחה בחלקך. כל זה עם הערת אזהרה בטאבו- הכל בתנאי שבכל רגע ורגע עשית כמיטב יכולתך באותו רגע נתון באותה פגישה חשובה באותה סיטואציה קשה, משעה שאת יודעת שעשית ופעלת את הכי טוב שלך את יכולה להרים ידיים לשמים ולמסור בידיו את שרביט הניהול על העסק שלך הרי בסוף יהיה מה שה' רוצה! 5. לעיתים כשמסכמים שנה עסקית, התמונה עשויה להיראות מעט עגומה. אילו המלצות היית נותנת לבעלות עסקים על מנת להתעודד ולאסוף כח לשנה חדשה? לשמוח ולהיות מסופקת במה שיש ולאן שהגעת, כי הכל מדויק מאיתו יתברך ובכל מצב רצונו ייעשה ולא רצונך...

"...ואת עלית על כולנה..."

התנערי מעפר קומי למגינת ליבי, שוב חזר אל השיח הציבורי נושא הגרושות החרדיות. שוב יש מי שמנסה לחרחר ריב ומהומה על גבן של הנשים האצילות האלה. שוב מציירים אותן כאומללות מוכות גורל ושוב הן נושאות את דגל האשמה שגם ככה גואה בליבותיהן פנימה. "כיצד פירקתי בית?" הן חוזרות ושונות, יהיו הנסיבות שהביאו לכך אשר יהיו. אמנם זהו נושא שאין מה להכביר בו מילים, יש דברים שהצנעה והשתיקה יפים להם וכמובן שמעל הכל יש לכבד את פרטיותן של הנשים היקרות הללו. אך הכאב המאפיין סיפורים מסוג זה אינו נותן לי מנוח ובכך משקף לי נקודה מאירה שהייתי רוצה לחלוק איתכן. כח נשי עולה בין כל המילים המיותרות בהקשר הזה, אף אחד לא טורח לציין את המובן מאליו: פירוק בית נעשה תמיד בתור ברירת מחדל, המפלט האחרון, אחרי שכלו כל הקיצים. לעולם לא נעשה בקלות ראש וודאי וודאי שלא בלי כאב, בלי שבר. עבור אישה זו בחינת מעשה "איבוד עצמה" שכן הדבר מנוגד לחלוטין למהותה הפנימית. אישה שיש לה כבר בית לעולם לא תשליך אותו מאחורי גבה! להפך, היא תעמול השכם והערב כדי להפוך חורבה שוממה זאת למה שלימים יהיה בניין ירושלים שלם. לא לחינם אמרו חז"ל שהמזבח בוכה... גירוש הוא דבר קשה, גם עבור אישה עם יותר כסף ופחות ילדים (לא משנה המגזר). דווקא עבור הנשים החרדיות ככלל והחרדיות הגרושות בפרט עומד "כח עליה". מקור רב עוצמה להתרוממות – "אור הד' עלייך זרח". כח האמונה מאת הקב"ה הוא המצמיח כח נשי עולה. לא בכדי נוצרה האישה נאמנה, אמונה על ביתה. לכבוד ט"ו בשבט – עץ ועצה כיצד מתחדש העץ בכל עונה? מעץ פורח ומלבלב, עמוס פירות, הופך אט אט לחשוף ופגיע. עליו נושרים, פירותיו מצטמקים ונרקבים על האדמה והוא נותר ערום ועריה. כיצד יתעלה שוב, בחורף הקר כשנראה שאור השמש היקר, לעולם לא יזרח עליו שנית? כאן מקור הברכה: העץ צריך לעמוד בסופות ורוחות קשות, אך מתוקף כך הוא זוכה גם לחיים והתחדשות. גשם, מים חיים. בזכותם יכול להתחיל מחדש בכל שנה ושנה. בדיוק כשם שהעץ, מקבל חיותו ברגעים הקשים, כך גם אנחנו הנשים צריכות לקדש את הנפילות והצניחות שלנו. הצניחות הללו הן חלק בלתי נפרד מן החיים ומהוות את הנוף הפרטי שלנו לצמיחה והארה.

רק אחדות תביא שלמות? או שלא..

"זו הייתה אמורה להיות שבת אחדות, אך בסיומה התברר לי להווייתי כי אין כל קשר בינה
ובין אחדות למרות הכוונות הטובות של מארגניה".

מזמינה אתכם לקרוא רשמים שלי מכנס 'גשר המיתרים' שנערך למרגלות הגולן,
לחצו על התמונה!